מיום הקמתה, ניצבה ישראל בפני איומים קיומיים חיצוניים. בעבר ידעה המדינה לתת להם מענה צבאי, אך גם מענה מדיני הולם. כיום, ניצב לפתחה של ישראל איום קיומי פנימי שאין לו מענה צבאי: אובדן צביונה כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי.1 התנאי לשימור זהותה של המדינה הוא בהבטחת רוב יהודי בתוך גבולות מוכרים ומוסכמים.
התמודדות עם סכנות אלה ועם איומים ביטחוניים אחרים, מחייבת קידומם של ארבעה יעדים לאומיים, שמימושם הוא תנאי לצביונה הלאומי, לצמיחה ולרווחה כלכלית, וללכידות חברתית:
- שיפור משמעותי ברמת הביטחון האישי של תושבי המדינה, גם במציאות בה הטרור אינו תופעה חולפת.
- נרמול היחסים עם מדינות ערב הפרגמטיות והשתלבות בהסדרי ביטחון אזוריים. מיצוי הזדמנויות לשיתופי פעולה ביטחוניים, מדיניים וכלכליים באזור יסייע בהתמודדות עם איומים משותפים, ויביא רווחה למדינות השותפות.
- שיפור מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית כמרכיב מרכזי בחוסנה הביטחוני, המדיני, הכלכלי והחברתי.
- סיום הסכסוך עם הפלסטינים בדרכי שלום כיעד ארוך טווח, באמצעות מו”מ על הסדר קבע בחסות ערבויות בינלאומיות, אשר יבטיחו הסדרי ביטחון מוצקים ובני קיימא, הכרה הדדית וגבולות מוכרים.
גם אם עוד לא בשלו התנאים למו”מ עם הפלסטינים על הסדר קבע, וגם אם עוד ארוכה הדרך לנרמול היחסים עם מדינות ערב, השאיפה להשגת היעדים האלה חייבת לעמוד בראש סדרי העדיפויות של מדינת ישראל, להתוות את מדיניותה ולהכתיב את צעדיה.
אסור שהקשיים בדרך להשגת היעדים הלאומיים ישמשו עילה להשלמה עם הטרור והבידוד המדיני, ולקבלתם כחלק בלתי נמנע מחיי היומיום של תושבי ישראל. דווקא לנוכח הקשיים הללו, חובה על ישראל לרכז מאמץ, לשנות תפיסה וליזום תוכנית ביניים עצמאית, בלתי תלויה בצד שני, המכילה יוזמות ביטחוניות-מדיניות יצירתיות שיתוו אופק מדיני ואפשרויות חדשות.
תוכנית הפעולה המוצגת במסמך זה, מתווה דרך ליציאה מהמבוי הסתום בו נמצאת ישראל ולשיפור במצבה הביטחוני-מדיני. התוכנית משלבת בין הצורך בהגברת הביטחון האישי והלאומי, באמצעות היפרדות מהפלסטינים, ככל שניתן בעת הזאת, לבין הצורך בהמשך שליטה ביטחונית מלאה של צה”ל בגדה המערבית. זאת, תוך שמירה על התנאים שיאפשרו בבוא העת מו”מ על הסדר קבע עם הפלסטינים, על בסיס ‘שתי מדינות לשני עמים’.
יישום קפדני של התוכנית, לא רק שיביא לשיפור בביטחון האישי של תושבי המדינה וישפר את מעמדה הבינלאומי והאזורי של ישראל עוד לפני שיושג הסדר קבע עם הפלסטינים – אלא אף יתרום לקידומו של הסדר כזה, שישים קץ לסכסוך.
הערות:
1. על פי נתונים שפרסם הדמוגרף פרופ’ סרג’יו דה-להפרגולה, אשר שימש כיועץ לממשלות ישראל בעניין זה. שיעור האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל עומד נכון ל 2114- על 76.7% . ואולם, בשטח שבין הים לירדן, שיעור האוכלוסייה היהודית הוא 52% בלבד. זאת ועוד, הוא נמצא בירידה מתמדת לעומת שיעור האוכלוסייה הערבית (הפלסטינים וערביי ישראל). המשך המגמות הדמוגרפיות הקיימות יוביל ליצירת רוב ערבי של ממש תוך שנים בודדות.