מתברר שככל שעולה מידת הדתיוּת גוברת ההתנגדות לוויתורים טריטוריאליים במסגרת הסכם מדיני. האם מתאם זה נוצר מתוך פרשנות מסוימת של היהדות? מהם הטיעונים המועלים בשם ההלכה נגד מסירת שטחים ופינוי יישובים, ומהן הטענות הנגדיות? מהו הבסיס ההלכתי לתמיכה בסירוב פקודה, ולחלופין — להתנגדות לסירוב?
ד”ר קלמן נוימן | המכון הישראלי לדמוקרטיה | 2013
חילונים, דתיים וחרדים הם לא רק בעלי גישות שונות לדת, אלא הם גם מהווים מגזרים מובחנים בחברה הישראלית. מצב עניינים זה יוצר חפיפה בין השסע הדתי-חילוני לשסע הימני-שמאלי, והתוצאה היא דימוי של “מלחמת תרבות” שעלולה לגרום הקצנה גם ביחסי דתיים-חילונים וגם בוויכוח הציבורי על גבולות המדינה.
כיצד משפיעות אפוא עמדות בדבר ויתור על שטחים, פינוי יישובים וסירוב פקודה על יחסי דתיים-חילונים, ומהי ההשפעה של כל זה על הסוגיה הכללית של יחסי דת ומדינה בישראל?
המחבר: ד”ר קלמן נוימן הוא מוסמך לרבנות, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכללת הרצוג שבגוש עציון.
הוצאת “המכון הישראלי לדמוקרטיה” 2013 | 125 עמ’
לדף הספר באתר “המכון הישראלי לדמוקרטיה” » לחץ כאן.
