תוכנית עזה

אסון הומניטרי לפתחה של ישראל

החשש מאסון הומניטרי ברצועת עזה משותף לגורמי הסיוע הבינלאומיים ולמערכת הביטחון הישראלית. ללא שינוי מהותי, בעוד ארבע שנים (2020) תהיה רצועת עזה בלתי ראויה למגורי אדם.⁹

הרצועה היא מן המקומות הצפופים בעולם, עם אוכלוסייה הגדלה במהירות, שמחציתה מתחת לגיל 18. ב-2014 נרשם בה שיא עולמי של 47% מובטלים. 40% מתושבי הרצועה מוגדרים כעניים ו-80% נזקקים לסיוע גורמים בינלאומיים. במהלך מבצע “צוק איתן” נפגעו כ-100,000 יחידות דיור ברצועה, מתוכן כ-19,000 נהרסו לחלוטין. הידרדרות מערך החשמל הואצה משמעותית והגיעה לממוצע אספקה של 12-8 שעות ביום. הפגיעה במתקני טיהור שפכים ואספקת מים החמירה עד כדי חשש למחסור במי שתיה כבר בתקופה הקרובה.

מצוקה שגורמת להסלמה

מעמדה הנוכחי יוצא הדופן של רצועת עזה נוצר בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות החד צדדית של ממשלת ישראל (2005), והאירועים שבאו לאחר מכן:

• מצד אחד, המצב ברצועה הוא לכאורה לא מעניינה של ישראל, שהרי כוחות צה”ל נסוגו משם, כל האזרחים הישראלים פונו ממנה, הממשל הצבאי בוטל ונסגר הגבול בינה לבין מדינת ישראל.
• מצד שני, בתוכנית ההתנתקות נקבע כי ישראל תמשיך לספק לעזה מים, חשמל, גז ודלק וכן תשלוט במעבר סחורות אליה. מאז שחמאס השתלט על הרצועה (2007), הטילה עליה ישראל סגר יבשתי וימי (וכך גם מצרים). המערכת הבינלאומית רואה אפוא בישראל גורם כובש ברצועה, משום שהיא שולטת באספקת מקורות המים והאנרגיה ובנתיבי המסחר היבשתיים שלה, כמו גם במרחביה הימיים והאוויריים. מעבר מוצרי מזון ותרופות, ציוד רפואי וסחורות רבות אחרות אל הרצועה תלוי באופן בלעדי בישראל ובשיקולי הביטחון שלה.

פצצה מתקתקת

פצצת הזמן המתקתקת ברצועה מאיימת על ישראל במספר מישורים:

1. סבבי לחימה נוספים. התנאים כיום אינם שונים מהותית מאלה ששררו ערב “צוק איתן”, וכל עוד לא ישתנו, יש סכנה להידרדרות לסבבי לחימה נוספים.
2. התחזקות ארגונים קיצוניים נוספים. ככל שהמצב בעזה מידרדר גוברת הפופולאריות של ארגונים אסלאמיים קיצוניים. כל שחיקה ביכולת חמאס לרסנם מסכנת את ביטחון תושבי ישראל ואת יציבות הפסקת האש.
3. עלייה במתיחות בגדה המערבית ומול ערביי ישראל. לפי שעה, מרבית הפלסטינים בגדה המערבית ובקרב ערביי ישראל אינם מביעים עניין פעיל במצבם של העזתים, ורואים את חמאס כאחראי העיקרי לו. עם זאת, סביר להניח כי החמרה במשבר ההומניטרי והיגררות לעימות אלים נוסף, עלולים להגביר את ההזדהות עם העזתים ואת העוינות כלפי ישראל בקרב שתי האוכלוסיות.
4. גל חודרים פלסטינים. התופעה של צעירים תושבי הרצועה המסכנים את חייהם בחדירה לישראל בחיפוש אחר עבודה או אף במטרה להיעצר ולהגיע לכלא הישראלי, שם יקבלו תנאי מחיה מינימליים, ממחישה את עומק המצוקה ברצועה. ככל שהמצב יידרדר, יש חשש שיגיע גל התפרצות של מאות ואף אלפי פלסטינים שינסו לחדור לתחומי ישראל, עם כל המשמעות שבדבר.
5. לחץ בינלאומי. החמרת המשבר ההומניטרי תגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל, כמי שאחראית למתרחש ברצועה.

על השיקולים ההומניטריים והעניין בייצוב הפסקת האש שבבסיס הרצון לסייע לעזה מעיבים שיקולים פוליטיים וביטחוניים מורכבים, ובהם:

1. היריבות בין חמאס ופתח. סירוב הרשות הפלסטינית (רש”פ) לאפשר האצת השיקום והחשש שסיוע לעזה שלא באמצעות הרש”פ יחליש את הרשות, יחזק את חמאס, ויעביר מסר שישראל מבינה רק כוח.
2. שיקולי הביטחון הישראליים. החשש מזליגת הסחורות המועברות לשיקום עזה, לשימוש גורמי טרור.
3. מחלוקות פנימיות בחמאס. מאבקי הכוח בין הזרוע הצבאית למדינית, ובין הנהגת הפנים בעזה להנהגת החוץ יצרו מצב של היעדר כתובת ברורה אשר ניתן להסתמך על מסריה, להעריך את תגובותיה, או אף לסגור איתה עיסקה (כפי שהוכח כמה פעמים במהלך “צוק איתן”, עת ההנהגה המדינית ניהלה מו”מ להפסקת אש ללא יכולת לכפותה על הזרוע הצבאית).
4. עמדת מצרים. מצרים מסרבת לפתוח את מעבר רפיח או להעניק לחמאס כל הקלה אחרת עד שיציית לדרישותיה בסוגיית הביטחון בסיני, ואולי אף עד שיאפשר את החזרת הרש”פ לרצועה, תוך נטילת סיכון כי עד אז שוב יתפרץ סיר הלחץ העזתי. מצרים גם חוששת שהאחריות למצב ברצועה תיפול על כתפיה.
5. התנהלות מדינות ערב הרלוונטיות והקהילה הבינלאומית. מתוך התחייבויות המדינות התורמות (בכינוסן במצרים למחרת “צוק איתן”) בסך 5.4 מיליארד דולר, הגיעו לעזה פחות מ-15%. גם מיזמים, שמומנו על ידי התורמות ואושרו על ידי ישראל, אינם מתקדמים בשל גרירת הרגליים של הרש”פ וסירוב התורמות לעקפה, למעט מאמצי תורכיה וקטאר.

עמדת מערכת הביטחון

מאז מערכת “צוק איתן”, מערכת הביטחון עקבית בהמלצתה על הקלות במגוון תחומים רחב, וכן על מהלכים שיבטיחו כי הקלות אלה לא ייזקפו בעיני הציבור העזתי לזכות חמאס, במאבקו על התודעה כנגד הרש”פ. חלק מהמלצות מערכת הביטחון אכן אומצו על ידי הדרג המדיני, בכלל זה העברת חומרי בניין בהיקפים משמעותיים למיזמים בינלאומיים (כולל למגזר הפרטי).

הגם שהחמאס אשם במצב בעזה יותר מכל גורם אחר, ישראל אינה יכולה להתעלם מהשלכותיו הישירות על ביטחונה. שיקום התשתיות והקלה במצוקת האוכלוסייה הם אינטרסים ישראליים מהמעלה הראשונה, אשר אינם יכולים להמתין לשינוי הסביבה הפוליטית הפלסטינית או האסטרטגית-האזורית.

מימוש צעדים משמעותיים לשיקום הרצועה, שישפרו את רמת החיים של תושביה ויפיחו בהם תקווה לעתיד טוב יותר, יסייע לישראל בדחיית סבב האלימות הבא או מניעתו, וישפר את מעמדה הבינלאומי בכל תרחיש עתידי.

נוכח הסתירה המובנית, במסגרתה סיוע לרצועה תחת שלטון חמאס פוגע ברשות הפלסטינית, יש לפעול בנחישות וביצירתיות לצמצום הפגיעה ברש”פ ולהעצמתה בדרכים אחרות. לפיכך, חשוב בין השאר לכרוך את צעדי ההקלה בעזה בהקלות ובשינוי האווירה בגדה המערבית ובירושלים, כמוצע בתוכנית זאת לעיל.

מטרות תוכנית עזה

• שימור הפסקת האש בין ישראל לחמאס ומניעת סבב הלחימה הבא.
• בלימת המשבר ההומניטרי המתהווה ברצועה, תוך כדי התנעת תהליך שיחזיר את המדינות התורמות ואת הרשות הפלסטינית ביתר שאת לתמונה.
• בלימת התחזקות ארגונים אסלאמיים קיצוניים ותומכי דאעש ברצועה.
• יצירת התנאים שיאפשרו את חזרת הרש”פ לשליטה בעזה ככתובת לדיון על עזה בהסדר קבע עתידי, לכשיבשילו התנאים לכך.

מהלכים אזרחיים-כלכליים

בהתאם לעמדת מערכת הביטחון וגורמי הסיוע הרלוונטיים, יש למקד את מהלכי ישראל ברצועה בכמה תחומים המחייבים טיפול מיידי:

1. אספקה שוטפת. להגדיל את מספר משאיות האספקה לרצועה ל-1,200 ליום, תוך ניצול השדרוג שבוצע באפריל 2015 באמצעי הסריקה והבידוק הביטחוני במעבר כרם שלום.
2. חשמל. שיקום תשתיות החשמל בעזה יואץ, במימון בינלאומי ובביצוע ארגוני הסיוע הרלוונטיים, וכן במעורבות ישראל, בין השאר בלחץ על הרשות הפלסטינית להסרת חסמים מצדה. המהלך יכלול:
   א. שיקום ושדרוג מערכת הולכת החשמל בעזה, על מנת להגביר את יעילותה.
   ב. הגדלה מיידית של כמות החשמל המסופקת על ידי חברת החשמל הישראלית בכ-30 מגה ואט, והגדלתה ב-100 מגה ואט נוספים בתוך שנה.
   ב. הרחבת כושר הייצור של תחנת הכוח בעזה והכשרתה להפעלה בגז טבעי, כפי שתוכננה מלכתחילה.
   ד. חיבור עזה לגז טבעי באמצעות צינור ממערכת הולכת הגז הלאומית הישראלית.
3. מים. ישראל תאפשר הקמת מפעל התפלה מרכזי (אשר יוזן בחשמל ממתקן סולארי ייעודי עד לשיקומה של מערכת החשמל). בנוסף, תאפשר ישראל את השלמת הקמת מפעלי טיוב המים לצפון הרצועה ולמרכזה.
4. תעסוקה. בכפוף לאישורי שב”כ, יורחב משמעותית היקף היתרי היציאה של עובדים לישראל. בנוסף, תורחב תכולת היצוא החקלאי והתעשייתי לישראל ולחו”ל ¹⁰, יחודש מיקור החוץ של תעשיות ישראליות בעזה ויורחב תחום הדיג המותר בחוף הרצועה.¹¹
5. תשלום משכורות לפעילי חמאס.¹² ישראל תעניק הסכמה שקטה ליוזמה בינלאומית למציאת פתרון לתשלום המשכורות, ותפעל להשגת הסכמת הרשות הפלסטינית.