נספח גדר-הביטחון והפרצות בגדר

גדר הביטחון

‘גדר הביטחון’ בגדה המערבית תוכננה לאורך תוואי בן 766 ק”מ. בפועל הושלמה בניית ‘הגדר’ לאורך 465 ק”מ בלבד (כ-60% מהתוכנית המקורית שאושרה). ‘הגדר’ הוקמה כחלק מהמלחמה בטרור הפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה. היא נועדה למנוע מעבר של פלסטינים מהגדה המערבית למרכזי אוכלוסייה ישראליים, למטרת ביצוע פיגועים, הברחת אמל”ח, פעילות פלילית ושהייה בלתי חוקית. (הגדר הבנויה מסומנת במפה בקו אדום רציף).

המכשול הפיזי, כאמצעי יעיל להגנה על גבולותיה של ישראל, קיבל חיזוק בשנים האחרונות וממשלת ישראל הקימה, בנוסף לגבול עם עזה, גם גדר ביטחון בגבולה עם מצרים ובגבולה עם ירדן, באזור הערבה. המכשול משמש נדבך חשוב בגבול לבנון וברמת הגולן.

למרות ש’גדר הביטחון’ מצמצמת את אפשרויות המעבר הבלתי חוקי של פלסטינים לשטחי ישראל, היא אינה מונעת אותו לגמרי. זאת, כתוצאה מהעובדה שנותרו פרצות בגדר וממימוש לקוי של התפיסה המבצעית של מערך האבטחה והפיקוח הנלווה לגדר (הקטעים שלא ניבנו מסומנים במפה בקו כתום).

ב’גדר’ נותרו ארבע פרצות גדולות: גוש עציון, דרום-מערב הר חברון (כתוצאה מחבלה ואי-אחזקה), דרום-מזרח הר חברון ומעלה אדומים (הרחבה ופירוט – ראה במפות הבאות).

בהיעדר הסדרה מדינית עם הפלסטינים או החלטה על קו הגבול העתידי בין הצדדים, ‘גדר הביטחון’ הוקמה בתוואי שעליו החליטה הממשלה. במהלך הבנייה, התוואי הוסט בחלקו בהתאם לפסיקות בג”ץ, על מנת לנקותו משיקולים זרים לביטחון ולהפחית את הפגיעה במרקם החיים הפלסטיני. בחלק מן האזורים, התוואי שנבנה כמעט חופף ל’קו הירוק’ (קו 1967) ובחלקים אחרים הוא ממוקם ממזרח לו, בשטח הגדה המערבית.

התפיסה הביטחונית של ‘מרחב התפר’ מבוססת על הרתעה (נראות ‘המכשול’), הגנה סבילה (מרכיבי ‘המכשול’ וכוחות האבטחה) והגנה פעילה (אמצעים לאיתור החודרים ומרדף אחריהם). תפיסה זו משלימה ומסייעת לתפיסה התפעולית של סיכול טרור באמצעות איסוף מודיעין, ביצוע מעצרים וסבבי לחימה (כגון “חומת מגן”). בהיעדר ‘גדר ביטחון’, נאלץ צה”ל להגדיל את הנדבך ההתקפי על מנת לפעול לסיכול הטרור בתוך ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית. הדבר מביא לחיכוך מתמשך עם הפלסטינים (נפגעים בשני הצדדים, הגבלות תנועה, שהייה בריכוזי אוכלוסייה פלסטינים וכו’), ולכן מצריך הפעלת כוחות בהיקפים גדולים יותר.

פרצת גוש עציון

ריבוי הפיגועים בצומת גוש עציון ובסביבתה, והחדירות לתחומי ישראל מאזור זה, ממחישים את החשיבות והעדיפות העליונה בהשלמת ‘גדר הביטחון’ באזור. זאת, הן לטובת אבטחת הגוש מהאיומים הפוטנציאלים שבמרחב הפלסטיני שסביבו והן למניעת מעבר של מחבלים ושב”חים דרך הפרצה לתחומי ה’קו הירוק’.

במקור, ממשלת ישראל תכננה להקיף כמעט את כל גוש עציון בגדר, מצפון, מדרום, ממזרח וממערב (במפה: הקו הרציף הכתום). בפועל: תוואי הגדר שאישרה הממשלה לא נבנה כלל, משיקולים פוליטיים ולא ביטחוניים, פרט למספר קטעים קצרים (במפה: הקו הרציף האדום) באזור בית לחם-בית ג’אללה, כן מערבית לכפר הפלסטיני צוריף.

על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’ (הקו המקווקו השחור במפה): תוואי הגדר צריך להתבסס בחלקו על התוואי הקיים עליו החליטה ממשלת ישראל, בתיקונים מסוימים, המיועדים להוציא את ששת הכפרים הפלסטינים: וולאג’ה, בתיר, חוסאן ואדי פוכין, נחלין וג’בעה, על אדמותיהם, אל מחוץ לגוש עציון. תוואי זה (62 ק”מ) יגביר את הביטחון של תושבי הגוש. התוואי המוצע (הקו המקווקו השחור) בהשוואה לתוואי המתוכנן (הקו הרציף הכתום):

• בחלקו הצפוני של הגוש – הגדר הקיימת עוברת מדרום לנחל גילה ועד לכפר וולאג’ה. קטע נוסף שלא נבנה תוכנן לעבור מוולאג’ה עד לכפר בתיר. מדובר בתוואי בעייתי שמשאיר בתחומי גוש עציון את הכפרים הפלסטינים: בתיר, חוסאן, נחלין ו-ואדי פוכין על אדמותיהם. על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’ – יש לבנות את הגדר בתוואי אחר: מנווה דניאל, עבור בין ראש צורים והכפר נחלין, דרך בית”ר עלית, ועד לכפר ואדי פוכין שבסמוך ל’קו הירוק’. בנקודה זו תתחבר הגדר לקטע גדר קצר על תוואי ה’קו הירוק’ שיעלה צפונה עד לכפרים בתיר ו-וולאג’ה ומשם לגדר המקיפה את ירושלים.
• בחלקו המערבי של הגוש – הגדר תוכננה לעבור בתוואי ה’קו הירוק’, מהכפר הפלסטיני וואדי פוכין ועד לכפר הפלסטיני ג’בעה. על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’ הבנייה של קטע זה (3.8 ק”מ) מיותרת ויש להימנע מבנייתה, שכן תיבנה גדר בצדו המזרחי של הגוש ולכן אין צורך בגדר נוספת על ה’קו הירוק’, שמפרידה בין יישובי הגוש לבין מרכז הארץ.
• בחלקו המזרחי של הגוש – הגדר מתוכננת לעבור (מכיוון דרום לצפון) ממזרח למגדל עוז ולאפרת. על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’יש להשלים את הבנייה בתוואי המאושר.

תחבורה:

יש להפריד את נתיבי התחבורה בין ישראלים לפלסטינים בכביש 60 (קוים רציפים כחול וסגול במפה) בקטע החוצה את גוש עציון, מצפון לדרום. בצמוד לכביש המיועד לישראלים (בצבע כחול) יש לסלול כביש מקביל לתנועה פלסטינית, בשיטת ‘חפור וכסה’ (כביש הנסלל במפלס נמוך מפני הקרקע המקורה בגג בטון וחול – צבע סגול במפה), שבהמשכו תכרה מנהרה (בצבע כחול בהיר) מתחת לצומת גוש עציון.

הפרדה זו, בין צירי תנועה ישראלית ופלסטינית, תאפשר תנועה ישראלית רציפה, חופשית ובטוחה, בין ירושלים לבין יישובי גוש עציון, ללא כל חיכוך עם הפלסטינים, שינועו בחופשיות וברצף על ציר נפרד בית לחם – חברון. מהלך זה יגביר את ביטחונם של תושבי גוש עציון.

בנוסף, יש לשמר את המנהרה על כביש 375, מתחת לכביש 60, בין חוסאן לבית לחם, כדי לאפשר לפלסטינים תנועה נפרדת וחופשית בין היישובים שמצפון לגוש עציון.

כדי להשלים את ההפרדה, יש להקים מנהרות לתנועה ומעבר נפרד של פלסטינים מתחת לכביש 367, באזור ג’בעה ומתחת לכביש 375, באזור וואדי פוכין.

פרצות דרום הר חברון

פרצות נוספות ב’גדר הביטחון’, שסגירתן נמצאת בעדיפות גבוהה, הן שתי הפרצות בדרום הר חברון. השלמת הגדר בפרצות אלה תחסום את הנתיבים המשמשים מעבר מפגעים, שב”חים ומבריחים של אמצעי לחימה, סמים וסחורות אסורות, דרך דרום הארץ.

• דרום-מזרח הר חברון. במקור, תוכננה הגדר באזור זה להיבנות מן היישוב הישראלי מצדות יהודה (ממערב, מצפון וממזרח לו) לכיוון צפון מזרח, בתוואי סמוך לזה של ה’קו הירוק’ (הקו הכתום במפה). בפועל, נבנתה הגדר אך ורק בקטע קצר ממערב ליישוב מצדות יהודה (הקו האדום הרציף).

  על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’ (הקו השחור המקווקו): יש לבנות את הגדר בתוואי דומה לתוואי שתוכנן, בשתי התאמות: ראשית, באזור מצדות יהודה, יש לבנות את הגדר מערבית לתוואי שתוכנן (כלומר בסמוך יותר ליישוב). שנית יש להמשיך את בניית הגדר מעבר למה שתוכנן, לאורך ה’קו הירוק’ בכיוון צפון- מזרח, בואכה ים המלח. אורך הגדר הכולל על-פי תוואי זה הינו כ-40 ק”מ.

• דרום-מערב הר חברון (פרצת אשכולות). הגדר נבנתה בתוואי המסומן (הקו האדום הרציף במפה) ממצדות יהודה מערבה לכיוון אשכולות וצפונה עד מעבר תרקומיא.

  בפועל, הגדר ומשטר האבטחה סביבה אינם יעילים והיא נפרצת על ידי חודרים בלתי מורשים למטרות עבודה ופעילות עבריינית (במקטעים מסויימים מדובר בציר חופשי לתנועה). בקטע שבין בורג’ שמצפון לאשכולות לבין סנסנה מדרום קיימות מספר פרצות בגדר. מסנסנה מזרחה עד למעבר מיתר – הגדר הרוסה לחלוטין. יש לשקם את הגדר, את הליקויים הפיזיים ואת ליקויי האבטחה אשר הפכו אותה לקלה לחצייה.

פרצת מעלה אדומים

במקור, תכננה ממשלת ישראל להקיף את כל גוש מעלה אדומים בגדר, כולל העיר מעלה אדומים, אזור התעשייה מישור אדומים, והיישובים קדר, כפר אדומים, ועלמון (הקו הרציף הכתום במפה).

בפועל, לא נבנה כלל תוואי הגדר שאישרה הממשלה, פרט לקטע קצר ממערב לעיר מעלה אדומים שלא נמצא בשימוש (הקו הרציף האדום).

על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’, יש להקים את הגדר בתוואי קצר יותר, הנשען אך ורק על שיקולי ביטחון, שיאפשר הגנה יעילה יותר על העיר מעלה אדומים ועל אזור התעשייה מישור אדומים (הקו המקווקו השחור), ותשמור על רצף טריטוריאלי מאובטח בין מעלה אדומים לירושלים. עלותו של תוואי זה פחותה יותר (בניית 24 ק”מ במקום 41 ק”מ) ואיננו נקלע למחלוקות מדיניות הנוגעות לשטח E1. כמו כן הוא מאפשר לשמור על רציפות התנועה הפלסטינית מרמאללה-חיזמא ליריחו דרך צומת מישור אדומים, ומייתר את תוכנית משרד הביטחון לבנות כביש עוקף מדרום למעלה אדומים.

על פי תוכנית ‘ביטחון תחילה’, יש לבנות את הגדר בתוואי הבא:

• בחלקה הדרומי: מדרום לעיר מעלה אדומים (מזרחית לכפר הפלסטיני ערב אל ג’הלין ומצפון ליישוב קדר). הקמת הגדר בתוואי זה יעילה יותר מבחינה ביטחונית וטופוגרפית וצפויה לצמצם את החיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית והבדווית באזור.
• בחלקה המזרחי: על פי התוואי שאושר על ידי הממשלה, בין העיר מעלה אדומים (ממזרח לה) לאזור התעשייה מישור אדומים (ממזרח לו).
• בחלקה הצפוני: מצפון לאזור התעשייה מישור אדומים, דרך העיר מעלה אדומים (מצפון לה), ולכיוון מערב עד לחיבור עם הגדר הקיימת המקיפה את ירושלים באזור עיסאוויה.

רצף תחבורתי

על מנת לקיים את הרציפות התחבורתית הפלסטינית בין צפון הגדה המערבית לדרומה, יש להשמיש את הכביש והמנהרה שנבנו בין חיזמה לא-זעים (הקו החום במפה).

  לתוכנית ביטחון-תחילה: הגדה המערבית