עוצמתה של ישראל מאפשרת לה לקבוע את עתידה בכוחות עצמה
הסכסוך עם הפלסטינים מכתיב את סדר היום הלאומי של ישראל. הטרור פוגע בתחושת הביטחון של תושבי המדינה ומערער את מרקם היחסים העדין עם אזרחיה הערבים. הסכסוך מפלג את החברה הישראלית ופוגע בכלכלת המדינה, ברווחת תושביה ובמערכת היחסים שלה עם הקהילה הבינלאומית.
מבלי להפחית מאחריות המעורבים והתומכים בטרור הפלסטיני, חלק ניכר מהבעיה הוא תולדה של שליטה ישראלית על יותר משני מיליון פלסטינים, שתוצאותיה הינן: השפלה, עוני משווע, ייאוש והיעדר תקווה לעתיד טוב יותר. אלה רק הולכים ומעמיקים ככל שנוקף הזמן, ומנוצלים על ידי גורמים קיצוניים בזירה ומחוצה לה, המלבים את האש בהסתה לאלימות.
הזמן פועל לרעת ישראל.
לפי שעה, ההסכמים ושיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית עדיין משרתים את האינטרסים של שני הצדדים ולכן הם נשמרים. אולם, מצב זה עלול להשתנות בשל גל אלימות גובר ואיבוד שליטה, דעיכת המוטיבציה של כוחות הביטחון הפלסטינים או מימוש איומי אבו מאזן ‘להחזיר את המפתחות’ לישראל ולהביא לפירוק הרשות הפלסטינית. התפתחות כזו עלולה לחייב את ישראל להשתלט מחדש ובאופן מלא על שטחי A ועל שטחי B (ראו: מפת אזורי השליטה בגדה המערבית – עמ’ 38). להידרדרות שכזו עלולות להיות השלכות מדיניות, צבאיות וכלכליות חמורות.
מדיניות ‘ניהול הסכסוך’ התבררה כאשליה מסוכנת מבחינת ישראל.
בפועל, אין סטטוס קוו והמצב הולך ומידרדר. כדי להחזיר ביטחון יחסי ולבלום המשך הידרדרות צפויה, יש צורך לשנות את כללי המשחק באופן מיידי.
מדינת ישראל צריכה לאמץ מדיניות ברורה, המבוססת על תנאי הזירה, על ראייה ארוכת טווח ועל הסרת העמימות בשאלת עתיד שטחי הגדה המערבית שבשליטתה. ישראל חייבת להחליט האם היא מעוניינת לספח את השטחים או להחזיק בהם עד להסדר קבע עם הפלסטינים, שיבטיח לה ביטחון.
בהקשר זה, נדרשת גם מדיניות ברורה ויציבה באשר ליחסי הגומלין עם הרשות הפלסטינית: האם לתרום להחלשתה (דבר שעלול להסתיים בקריסתה, בהיווצרות ואקום שלטוני וכאוס פוליטי-ביטחוני חמור ובעלייתם של גורמים קיצונים יותר) או לסייע בחיזוק מעמדה, יציבותה ויכולת המשילות שלה.
עוצמתה של מדינת ישראל מאפשרת לה לקבוע את עתידה בכוחות עצמה. הגיעה העת ליזום ולהפסיק להיגרר אחר אירועים ויוזמות של הפלסטינים וגורמים בינלאומיים וגחמות של קיצונים משני הצדדים.