שבתי שביט ראש המוסד לשעבר
פרץ היוזמות הבינלאומיות בהקשר הפלסטיני – מדו”ח הקוורטט התוקף את ישראל ואת הרשות הפלסטינית במונחים קשים, דרך היוזמה הצרפתית הנפתחת השבוע בכינוס שרי חוץ (אך בלעדינו), דרך יוזמת נשיא מצרים סיסי לקידום הסדר עם הפלסטינים במסגרת אזורית (ותגובתו החיובית של ראה”מ נתניהו), וכלה ברחש-בחש סביב האפשרות שלמחרת הבחירות לנשיאות בארה”ב, הנשיא אובמה יאפשר (אם לא יוביל) החלטה מחייבת בנושא במועצת הביטחון – כל אלה מעידים שלא רק אנחנו, אלא גם רבים וטובים (וגם טובים פחות…) במערכת האזורית והבילאומית, סבורים שנדרש שינוי.
במקביל, ובעיצומו של גל הטרור האחרון, התכנסה חבורת אנשים המקפלים ששת אלפי שנות ניסיון צבאי וביטחוני; נקיים לחלוטין ממניעים פוליטיים או מאינטרסים אישיים; מחוברים זה לזה במחוייבות ודאגה לביטחון עם-ישראל ומדינת ישראל, ושותפים לאותה מסקנה: פאסיביות אינה תכנית עבודה.
אנשים אלה, שהתאגדו בגוף הנקרא “מפקדים למען ביטחון ישראל”, סבורים שכדי לצאת מהמבוי הסתום בו נמצאת ישראל, צו השעה הוא ליזום ולהיות פרו-אקטיביים ולא להיגרר אחר אירועים ויוזמות של זרים או של קיצוניים משני הצדדים. השאלה המרכזית כרגע אינה אם יש או אין פרטנר אלא מה ניתן לעשות באופן עצמאי. הטלת האחריות למצב על הפלסטינים, גם אם היא צודקת, אינה תורמת לשיפורו.
מתבקשת כרגע יוזמה עצמאית שלנו המשלבת מהלכים ביטחוניים, צעדים אזרחים-כלכליים והסרת העמימות המדינית, מבלי לפגוע בכל אופציה עתידית.
הרעיון המכונן של היוזמה מדבר על ביטחון תחילה ונשען על מספר הנחות יסוד:
- אין כיום התכנות להסדר קבע של שתי המדינות;
- נראה שאי אפשר להדביר את הטרור באמצעות כח בלבד;
- המשך הקיפאון המדיני יוביל לסבבי אלימות נוספים ולהידרדרות ביטחונית ומדינית;
- ולבסוף, ישראל חזקה דיה כדי לפתח יוזמה עצמאית אשר תשליך על מצבנו בזירה המקומית, האזורית והבינלאומית.
- היוזמה המדוברת עוסקת בטיפול ביטחוני מקיף בעזה, בגדה ובירושלים. ישראל חייבת ליישם תכנית מקיפה על מנת שתוכל לשמור על שקט בכל הגזרות ולא תאפשר לגזרה אחת להדליק גיץ שיצית את שאר הגזרות.
המציאות בשטחי הגדמ”ע מחייבת המשך הפריסה הביטחונית של צה”ל עד הסדר קבע. השלמת גדר הביטחון תניב שדרוג דרמטי בביטחונם האישי של הישראלים החיים בתוך תחומי הקו הירוק, ושל 80% מהישראלים החיים בגדה המערבית, כולל בשכונות ירושלים. ממשלת-ישראל החליטה על הקמת 717 ק”מ גדר. עד היום הוקמו 465 ק”מ (60% בלבד). דרך הפרצות נכנסים יום יום לישראל שב”חים (50,000 מהם כבר כאן) ומחבלים.
כדי להפחית חיכוך בין שתי האוכלוסיות בגדה ולהוסיף ביטחון, יש ליצור “מסדרונות תנועה” מאובטחים לתנועה ישראלית, להטיל מגבלות תנועה בצירים מסוימים ולקבוע צירי תנועה אלטרנטיביים. צמצום מוקדי החיכוך יקל על צה”ל במשימת השמירה על ביטחון הישראלים החיים ממזרח לגדר הביטחון. לצד תגבור פעילות הבט”ש לאורך הגדר, תגבור ושדרוג מערך הפעלת המעברים שלאורך תוואי הגדר והגברת הלחימה בשב”חים, יש לעודד עבודה פלסטינית חוקית ומפוקחת בישראל, ע”י הרחבת מתן היתרי עבודה.
ישראל תפעיל תכנית אזרחית-כלכלית לפיתוח, עידוד הכלכלה ויצירת מקומות עבודה בצידה המזרחי של “גדר הביטחון”. תכנית זו תכלול בין השאר, פיתוח חקלאי, הקלה על שינוע סחורות וייצוא. חידוש פעילות הועדה הכלכלית המשותפת (JEC), פיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה פלסטינים בסמוך לגדר ותמיכה בהקמת עיר פלסטינית נוספת.
בנוסף וכנדבך השלישי ליוזמה, ישראל תסיר אחת ולתמיד את העמימות סביב כוונותיה באשר לעתיד השטחים. הדבר ייעשה בדרך של הכרזה מדינית של ממשלת ישראל, שסך סעיפיה יהוו מחויבות ישראלית לפתרון קבע של שתי מדינות. לאלה המתנגדים או המהססים יש להדגיש שבמכלול הצעדים המוצעים אין נסיגה חד-צדדית ו/או ויתור על שליטת צה”ל בשטחים, לפיכך אי אפשר לפרש אותה כמתן פרס לקיצונים.
ביוזמת “מפקדים למען ביטחון ישראל” פרק מיוחד העוסק בירושלים. גם כאן מדובר בנוסחה משולשת: ביטחונית, כלכלית ומדינית. אין בה כל ויתור ישראלי ולהגשמתה לא נדרש כל פרטנר. החלק הביטחוני כולל השלמת “גדר ביטחון” בתוואי עוטף ירושלים, אכיפה נמרצת של הסדר והביטחון בשכונות ובכפרים שבמזרח ירושלים ושמירה קפדנית על הסטאטוס קוו בהר-הבית.
החלק האזרחי- כלכלי כולל בין השאר, הפרדה מנהלית במזרח ירושלים ע”י הקמת “מנהלת גג” לשכונות “ירושלים הפלסטינית”, שתנוהל כמסגרת מוניציפאלית נפרדת בתוך עיריית ירושלים; תכנית-אב לפיתוח מואץ של “ירושלים הפלסטינית”; והקמת קרן עם מעורבות פלסטינית, ערבית ובינלאומית למימושה. מעמד התושבות של הפלסטינים בירושלים לא ישונה, אבל יוקפא רישום תושבות למבקשים חדשים. כן, תוקפא לאלתר הענקת אזרחות ישראלית לפלסטינים תושבי קבע בירושלים. מעמד התושב לפלסטינים החיים מחוץ לירושלים יישמר (עד הסדר קבע) כדי לעודד מעבר לגדה וצימצום הצפיפות בירושלים. והרגל המדינית: ממשלת ישראל תודיע שהיא תמשיך להחזיק בשכונות ובכפרים שבמזרח ירושלים כפיקדון עד להסדר הקבע.
אנו מאמינים שלשילוב הצעדים הללו תהיה השפעה ממתנת מידית בעיר וברשות הפלסטינית, לבד מהורדת הלחצים הבינלאומיים עלינו.
הסוגיה העזתית היא המורכבת ביותר ולו רק בגלל העובדה שהחמאס השולט בה, נמצא בסכסוך מתמיד עם הרש”פ, עם מצרים ועם ישראל; מוגדר כארגון טרור ע”י מדינות רבות, לרבות ערביות, ומתקשה או מסרב להתמודד עם הארגונים היותר קיצוניים הפועלים ברצועה. למרות שירשאל פינתה את הרצועה עד החייל והמתישב האחרון, כל עוד ישראל קובעת מי ומה ייכנס לרצועה או ייצא ממנה, ושולטת בנתיבי הגישה היבשתיים, הימיים והאויריים, המערכת הבינלאומית אינה משחררת אותה מאחריות למצב ההומניטארי בעזה.רואה בה גורם כובש. אספקת מים וחשמל; מעבר מוצרי מזון ותרופות; ציוד רפואי וכל סחורה אחרת אל הרצועה תלוי באופן בלעדי בישראל ובשיקולי הביטחון שלה.
בהעדר נוסחה חדשה שתהיה WIN WIN לשני הצדדים, יש סיכוי גבוה לסבבי לחימה נוספים ולהפיכת הרצועה תוך זמן לא רב לבלתי ראויה למגורי אדם. הצעדים מחויבי המציאות הם: הגדלת מספר משאיות האספקה; הרחבה מהירה ומשמעותית במקורות האנרגיה והמים; צימצום האבטלה (עזה מחזיקה בשיא עולמי של אבטלה בכלל ובקרב צעירים בפרט) ע”י הגדלה משמעותית של כמות היתרי העבודה בישראל; הרחבת תחום הדיג, גם אם צריך לעשות over ruling על עמדת חיל-הים; בחינה מעשית של מוצא לים מעזה, בין אם ע”י הקמת נמל, מבדוק צף, או קו ספנות קבוע – הכל בכפוף לשליטה ביטחונית-אבטחתית ישראלית ובתיאום עם הרש”פ.
סינגפור הקטנה הצליחה לייצר מאזן אסטרטגי עם שתי אויבותיה הגדולות מלזיה ואינדונזיה. עזה אמנם נמצאת שנות אור מכל חזון כזה, ובכ”ז ראוי שהמתכננים הישראלים ילמדו מניסיונם של אחרים.
ולבסוף, ישראל צריכה לשדר לעולם מסר חד וברור שהיא אמנם עושה את כל הפעולות הנ”ל משיקולים הומניטאריים המעוגנים בערכי המוסר היהודי, אבל גם המוסר היהודי לא יכול לגבור על אינסטינקט השרידות של עם-ישראל. כששכנינו והעולם הרחב ישתכנעו כי אנו פועלים משיקולי ביטחון בלבד, גם היוזמה הצרפתית, המצרית, והאמריקאית ייראו אחרת.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה ב”ידיעות אחרונות” תחת השם “המתווה הישראלי“
