שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר | 31.3.2016 | פורסם ב”הארץ”
כל סוגי הכוח האלה, לא רק שאינם מצליחים לפתור את הבעיות המידיות, הם גם שוחקים את שארית ההרתעה שעוד נותרה לנו בתחום הצבאי, בתחום הפח”עי ובתחום המדיני, ומרבים פחד, מבוכה ואובדן דרך בקרב הציבור.
זכיתי לעבוד עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, שעסק כל חייו בבניין הכוח, אלא שהאינטרפטציה שלו למושג זה היתה שונה לחלוטין מזו של הפוליטיקאים היום. לשיטתו, הכוח נועד לבניית הרתעה, שתאפשר מרחב גמישות גדול יותר לעשייה המדינית. הוא האמין, לאחר עשרות שנות שירות צבאי וביטחוני, שהפתרונות לסכסוכים מצויים בתחום המדיני ולא הצבאי.
אם ראש הממשלה משדר השכם והערב “כל מה שאני רוצה אני משיג” (למשל הסכם הגרעין עם איראן או מתווה הגז) והרב הראשי (רחמנא ליצלן) מגרש בהבל פה את כל הערבים, זולת אלה שיישארו כחוטבי עצים ושואבי מים המשרתים אותנו, היהודים, מה לנו כי נלין על “תרבות הדיון” של אזובי הקיר ברשתות החברתיות.
ואם בכל זה אין די, התרגשה עלינו בשבוע שעבר תקלת “וידוא ההריגה” בחברון, וכל השדים שעוד היו בבקבוק זינקו החוצה. ולאן? אל המגרש הפוליטי־מפלגתי. והפוליטיקאים, במקום להרגיע, להגן על צה”ל ולתמוך במפקדיו, שיידעו לטפל בסוגיה בדרך הכי מקצועית, הופכים את האירוע ללוז של הסכסוך הישראלי־פלסטיני: מי שתומך בחייל הוא גיבור ארץ ישראל השלמה, ומי שתומך בצה”ל הוא בוגד.
צה”ל הוא היצירה הגדולה ביותר והמוצלחת ביותר שיצר עם ישראל בארצו. צה”ל ניצח במלחמות; צה”ל שמר על הגבולות; צה”ל קלט עלייה; צה”ל ביצע פרויקטים לאומיים ששום גורם אחר במדינה לא יכול היה לבצע. צה”ל הוא כמעט הגוף היחידי במדינה המקיים עבודת מטה אמיתית ותהליכי קבלת החלטות יסודיים.
ראש הממשלה ושר החינוך מתחרים ביניהם על משבצת “הסמן הימני” הפוליטי, ועמדתם לגבי תקלת הירי בחברון, במקרה הטוב, היא דו־משמעית; ושניהם מתחרים זה בזה, מי יוקיע את שר הביטחון, הרמטכ”ל ואת מערכת המשפט הצבאית ביתר קיצוניות. הם מתעלמים מן העובדה הפשוטה, שאין להם אמצעי אחר למימוש משנתם הפוליטית זולת צה”ל, ושבהתבטאויותיהם בימים האחרונים הם גודעים את הענף שעליו הם יושבים. שלא יתפלאו אם ביום פקודה הצבא יפנה להם עורף. מדיניותם מייצרת מצבים בלתי אפשריים, שבהם חיילים בני 18–20 נאלצים להתמודד עם דילמות צבאיות, משפטיות ומוסריות ששופטי העליון מתלבטים בהן.
כוח לבד לא ינצח את הטרור. גם לא כיפוף חוקים כדי להוסיף אמצעי ענישה. הסיבה העיקרית והפשוטה לכך שכוח אינו יכול להכריע את הטרור טמונה במתאר העימות עמו, שבו אינך יכול להפעיל את כל הכוח שיש לך (גם אם תרצה).
כדי לתקן את הנזקים שראש הממשלה ושר החינוך כבר גרמו, עליהם להפסיק להתלהם, להביע תמיכה חד־משמעית במפקדי צה”ל ובמערכותיו המקצועיות, ולקבל את המלצותיו בדבר צעדי המדיניות “הרכה” כלפי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה. יותר מכל עליהם לצאת נגד ההתלהמות של “אוגדות” הרשתות החברתיות, ונגד ההסתה של גורמי ימין קיצוני חסרי כל רסן וקריאותיהם לצאת לכיכר העיר. כיכרות הערים במזרח התיכון מלאות הפתעות.
הכותב הוא ראש המוסד לשעבר, וחבר בתנועת “מפקדים למען ביטחון ישראל”
תמונת שער: דו”צ
