דר’ נמרוד נוביק
פורסם במקור ב: בלוג סיווג ביטחוני | המרכז הישראלי לדמוקרטיה
גם חסידי הסיפוח המובהקים ביותר מודעים לרתיעת הציבור הישראלי מסיפוח שיביא לשליטה ישראלית במיליוני הפלסטינים. לא בכדי הם מתחרים זה בזה בהצגת נוסחאות ל”סיפוח לוקסוס”: החלת ריבונותנו על חלקים נרחבים ככל הניתן מיהודה ושומרון מבלי לספח אוכלוסייה פלסטינית בהיקפים משמעותיים.
השאלה עמה הם אינם מתמודדים, היא האם נוכל לשלוט בשרשרת התגובות לחקיקה, שבעקבותיהן, מה שיתחיל בסיפוח חלקי לא יסתיים בהכרח בסיפוח גורף?
צוות מומחים נרחב של תנועת “מפקדים למען ביטחון ישראל” ביצע במשך כשנתיים את המחקר המעמיק והמקיף ביותר בנושא זה*. נקודת המוצא היתה הערכה כי הצבעת רוב בכנסת ישראל על חקיקת סיפוח אזורים באיו”ש – מצומצמים או נרחבים ככל שיהיו — לא תוכל להתפרש אלא כטריקה סופית של הדלת על מתווה ההסדר. אימוץ פורמאלי זה של מדיניות הכרעה חד-צדדית באשר לעתיד השטח ותושביו תפיל את האבן הראשונה בתופעת דומינו, אשר סופה הרסני לביטחון ישראל, רווחת אזרחיה, ואופייה של המדינה.
כדי להמחיש במה מדובר די להתמקד בנקודת המפנה, בעקבותיה עלולה ישראל לאבד את השליטה בהשתלשלות האירועים ולמצוא עצמה מנהלת (ומממנת) את חייהם של מיליוני הפלסטינים ביהודה ושומרון וקרוב לוודאי גם ברצועת עזה.
מפנה זה יתרחש עת יקרוס שיתוף הפעולה הביטחוני בין מנגנוני הרשות הפלסטינית (רש”פ) לבין צה”ל והשב”כ. ברקע לדברים ראוי לציין שבראשיתו, השת”פ זכה לתמיכה נרחבת בציבוריות הפלסטינית, אשר ראתה בלובשי המדים של המנגנונים – ואלה ראו עצמם – כסמל למדינה בדרך. גאוות היחידה, וגאוות הציבור בה, גאתה ככל שהיחידות השונות המחישו רמת מקצוענות הן בהשלטת חוק וסדר והן בבלימת גורמים שאינם מצייתים לרש”פ, מלהתבסס בשטח. מאומנים בירדן ובשטחים ע”י יועצים מצבאות מערביים ואחרים, בפיקוח גנרל אמריקאי, זוכים המנגנונים זה מכבר למחמאות מצה”ל והשב”כ על חלקם במאבק בטרור ותרומתם להצלת חיי ישראלים.
עם דעיכת התהליך המדיני והתקווה לעצמאות, חלה שחיקה הן בתמיכת הציבור הפלסטיני והן במורל של מגוייסי המנגנונים. בהדרגה התרחב הדיבור על כך שהמנגנונים אינם מייצגים עוד את השאיפה הלאומית הפלסטינית אלא משרתים כיבוש ישראלי שלא נראה לו סוף. פה ושם החלו התייחסויות לשת”פ הביטחוני ולאלה המבצעים אותו כבוגדים. הדברים הגיעו לכדי כך שבכירי המערכת הפלסטינית הביעו חשש שמתקרב הרגע בו התלות בשכר החודשי לא תקזז את הלחץ החברתי לנטוש את המשימה, ושבאוירה קשה זאת, אירוע חריג המצית אלימות עלול אף להביא את חמושי המנגנונים להצטרף להמון על נשקם. לטענתם, מחוץ למערכת הביטחון הישראלית, מעטים בלבד מודעים לכך שהמוטיבציה של עובדי המנגנונים היא אינטרס ביטחוני ישראלי.
הטענה הרווחת, וכנראה המוצדקת, שהנהגת הרש”פ ובראשה מחמוד עבאס (אבו מאזן) לא תממש את איומה לבטל את השת”פ החיוני להתמודדותם עם מתחריהם מהחמאס, מתעלמת מהאפשרות שקריסת השת”פ לא תבוא בהנחיה מלמעלה. דהיינו, שייתכן מצב בו הנחיות ההנהגה יתבררו כבלתי רלבנטיות.
במסגרת ניסיונם להבין איזה אירוע עלול להניב תוצאה חמורה זאת הגיע צוות ה’מפקדים’ למסקנה שחקיקת סיפוח, ולו מצמצם בהיקפו, עלולה לחסל את עלה התאנה האחרון המאפשר לעובדי מנגנונים לטעון שהם ממלאים שליחות פטריוטית. בעוד הסיפוח הזוחל – גם אם נמשך כבר עשרות שנים – איפשר לרשות ולמנגנוניה לקיים את תקוות ההסדר העתידי, הרי שהחלטת רוב בכנסת ישראל על סיפוח חד-צדדי תהווה מסר שחסל סדר הסדרים, שישראל לבדה תקבע את גבולות השליטה הפלסטינית, ושאין עוד סיכוי לכינון מדינה בת קיימא.
נטישה רבתי של עובדי המנגנונים את משמרתם – בין אם אלה יצטרפו להמון מתקומם ובין אם לאו – תותיר ריק ביטחוני אליו יישאבו כל אלה שהמנגנונים בלמו את חדירתם: גורמי פשע וטרור חמושים ובעיקר החמאס.
אם מבעוד מועד – כדי למנוע התרחשות זאת, ואם בדיעבד – כדי לסלק גורמים אלה, צה”ל ייאלץ להשתלט מחדש על הערים, העיירות והכפרים הפלסטיניים (שטחי A ו-B). בין שהרש”פ תשרוד אירועים אלה, תצא לגלות, או תקרוס, מאותו רגע תהיה ישראל אחראית לניהול חיי 2.6 מיליוני הפלסטינים במרחבי יו”ש. בהנחה הסבירה שעל רקע התפתחות זאת, רצועת עזה לא תישאר רגועה, צה”ל עלול להידרש להשתלטות גם עליה, ולניהול חיי שני מיליון תושביה. בשני המרחבים – לא ניתן לזהות אסטרטגיית יציאה.
מאחר שאין לצפות מהמדינות התורמות למימון צרכי כחמישה מיליוני הפלסטינים בגדה וברצועה שיוסיפו לשאת בעול בתנאים של שליטה ישראלית מוחלטת, שראשיתה בסיפוח לו התנגדו, יהיו אלה אזרחי ישראל אשר ישאו בעול בהיקפים של עשרות רבות של מיליארדי ₪ לשנה, כל שנה.
בעוד יש שיטענו כי לא צפויה התנגדות רחבה להורדת רמת החיים והשירותים של כלל אזרחי ישראל לצורך זה, למערכת הביטחון לא יעמוד פתרון של הידוק חגורה. שכן מרבית הצבא הסדיר וחלק מיחידות המילואים יידרשו למשימות הביטחון השוטף בשטחים, כל זאת על חשבון מוכנות להתמודדות עם אתגרים מצפון (סוריה, חיזבאללה) וממזרח (איראן).
יתר על כן, התגובה הירדנית לחקיקת סיפוח עלול לכלול הקפאת השת”פ הביטחוני עם ישראל. גם כאן, בית המלוכה עלול להידרש להחלטה כזאת לא מתוך הערכת חסר של תרומת השת”פ לביטחון הממלכה, אלא מתוך חשש שמול זעם הרחוב, המשכו מסכן את יציבותה. לאור העובדה שגבול הביטחון המזרחי של ישראל אינו לאורך נהר הירדן, אלא מאות קילומטרים מזרחה, בגבול ירדן-עיראק, אבדן העומק האסטרטגי ומרחב ההתרעה והסיכול היבשתי והאווירי בהקשר האיראני ובהקשרים אחרים יהווה נדבך חמור נוסף בנזקו של הסיפוח החד-צדדי לביטחון ישראל.
מובן מאליו שבסמכותה של כל ממשלה בישראל להחליט כי היא מבקשת לקדם מהלכי סיפוח כחלק ממימוש עמדתה האידיאולוגית. עם זאת, מצופה שהחלטה כה דרמטית, שלה השלכות מרחיקות לכת לביטחון ישראל, כלכלתה, מעמדה האזורי והבין לאומי, מאפייניה החברתיים, הערכיים והדמוגרפיים, תתקבל כחלק ממדיניות כוללת, לאחר עבודת מטה בין משרדית מקיפה, בתום דיונים מעמיקים בממצאיה בקבינט, בכנסת ובציבור, ותובא להכרעת העם.
לסיום רק נזכיר שכל ויתור על שטח ריבוני מחייב רוב של שני שלישים (80) בכנסת או משאל עם, בעוד סיפוח ניתן לביצוע בהחלטת ממשלה. לאור הפוטנציאל ההרסני של מחטף סיפוח, ראוי לשאול: האם אין מקום ליצור איזון בחקיקה בין שני המהלכים, ובכך להבטיח הליך מסודר ושיקול דעת טרם הכרעה?
דר’ נמרוד נוביק היה יועצו המדיני של שמעון פרס. הוא חבר ועדת ההיגוי של תנועת “מפקדים למען ביטחון ישראל”; עמית ישראלי של ה-Israel Policy Forum; ועמית בכיר בקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF).
* למחקר המלא: http://old.cis.org.il/annex-full
לתמציתו: http://old.cis.org.il/annex
