על ישראל לזנוח את דרך ההתנצחות עם הפלסטינים, שלא הובילה להישג כלשהו ולהתייצב עם יוזמה מדינית ותוכנית סדורה להסדר מדיני, עם יעדים, דרישות ופשרות
אריה פלמן | ראש אגף וממלא מקום ראש השב”כ לשעבר
פורסם ב”וואלה” – 7 בינואר 2015
השלום הפך ממשאת נפש של כל אדם רודף שלום ושל כל אומה נאורה למילה מגונה בפוליטיקה הישראלית ובשיח הציבורי.
משחר ההיסטוריה, יציאה יזומה למלחמה נועדה לכבוש שטח, לשלוט על אוכלוסייה ולכפות על היריב המובס תנאים שיטיבו עם הצד המנצח. היו גם מלחמות מגן שצד אחד יזם כדי להגן על עצמו מפני תוקפנותו הצפויה של היריב.
כך או כך, שני הצדדים חותרים להשגת מענה מרבי לאינטרסים שלהם. במקרים רבים מלחמות מסתיימות בהסדרת היחסים ובביסוסם על הסדרי ביטחון יציבים ועל אינטרסים משותפים, שהם הבסיס ליציבותו ומוצקותו של כל הסדר שלום.
המונח “שלום” קיבל בחלקים בחברה הישראלית משמעות שלילית. “שלום” נתפס כמצב מסוכן, כפגיעה חמורה בביטחון, כחולשה וכניעה. כל מי ששואף ופועל למען השלום אינו נתפש כ”לאומי” וכמי שטובת ישראל עומדת לנגד עיניו.
מעבר לכך, הוא מקבל תווית של מי שמסכן את ביטחונה של המדינה ואף עלול להביא לחורבנה. דורשי השלום הם “שמאלנים” שרודפים אחרי השלום כאחוזי אמוק, ואילו ה”ימנים” הם אוהבי ישראל, המסורים ופועלים ללא הרף למען המדינה והם מגנים כחומה בצורה על ביטחונה. רוב אוכלוסיית ישראל נדרשת להכריע בין שני הקצוות האלה.
הטרמינולוגיה הזו עוצבה והופצה בעקביות על-ידי גורמים לאומנים שאינם רוצים להגיע להסדר עם הפלסטינים, המחייב היפרדות ויצירת שתי מדינות לשני עמים. חלקם מצהירים על שאיפתם למדינה אחת מהים לירדן ושליטה על מיליוני ערבים, וחלקם פועלים להשגת אותה מטרה מבלי להצהיר על כך. עובדה מעניינת לכשעצמה היא שאותם גורמים שחרדים לביטחון ישראל ומתנגדים לשלום, הם אילו שאחראים לפינוי עזה וחברון ללא הסדר שיבטיח ביטחון.
הגיעה העת שאותם סרבנים יחדלו לזרות חול בעיני הציבור. השלום הוא ההיפך ממלחמה.
הסדרי ביטחון מוצקים הם היסוד שעליו יישען השלום לאורך זמן. כדי להבטיח הסדרי ביטחון איתנים, על ישראל להגדיר כללים אחדים:
- כל הסדר יחייב פירוז של המדינה הפלסטינית.
- קיום ההסדר לא יהיה תלוי רק ברצונם של הפלסטינים או בצד שלישי (כוחות שיטור בינלאומיים).
- יש להעניק לישראל יכולת לשלוט על ביטחונה.
- ההסדר לא יאיים על אופייה היהודי של מדינת ישראל ועל רוב יהודי מוצק בה. בהקשר זה, פתרון בעיית הפליטים לא יהיה בשטחה של מדינת ישראל.
- בהסדר ייכללו די “גזרים” (כלכליים ומדיניים) ו”מקלות” (סנקציות לסוגיהן) שידכאו כל רצון להפר את כלליו.
המציאות באזורנו נעשית מורכבת ומסוכנת יותר אך במקביל נוצרו בה מפגשי אינטרסים בין המדינות הערביות המתונות, לבין מדינת ישראל, שאותם ניתן לנצל לקידום פתרון הסכסוך עם הפלסטינים במסגרת הסדר אזורי, בהתאם לארבעת הכללים דלעיל. הסכם בילטרלי עם הפלסטינים יהיה הסכם חלש ושביר. לכן, המעטפת הכלל-ערבית והבינלאומית התומכת חשובה וחיונית.
על ישראל לזנוח את דרך ההתנצחות עם הפלסטינים, שלא הובילה להישג כלשהו ולהתייצב עם יוזמה מדינית ותוכנית סדורה להסדר מדיני, עם יעדים, דרישות ופשרות. יש להתחיל בסעיף הביטחון ואחריו יידונו שאר הנושאים.
הסדר אזורי צריך שיישען על שיתוף-פעולה עם מדינות ערב הקרובות: ירדן ומצרים, ומדינות מתונות ובעלות השפעה כסעודיה ומדינות המפרץ. כולן מעוניינות בבלימת האיסלאם הקיצוני ובנטרול האיום האיראני. יש לשתפן גם בפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים ובשיקום רצועת עזה. על הסדר כזה יברכו מדינות המערב ויפעלו להצלחתו.
הצעה זו לוקחת בחשבון את מצבה של הרשות הפלסטינית, הזרמים המיליטנטים בקרב הפלסטינים והחששות לגבי העתיד להתרחש במדינות ערב.
מה שחשוב הוא להתחיל בתהליך, ליטול יוזמה ושליטה על המהלכים ולא להיגרר אחרי ההתפתחויות ולהסתפק בתגובות של דחייה
אין ביטחון שהסדר זה יבשיל לכדי הסכם שלום במובנו המלא אך אין בו כדי להחמיר את מצבה הביטחוני של ישראל.
מדובר בתהליך רב-שלבי שיש לבדוק כיצד הוא עומד במבחן הזמן. מה שחשוב הוא להתחיל בתהליך, ליטול יוזמה ושליטה על המהלכים ולא להיגרר אחרי ההתפתחויות ולהסתפק בתגובות של דחייה. מדיניות “ניהול הסכסוך” ו”הכלת האיומים” מסבה למדינת ישראל נזקים בכל המישורים ובעיקר מסכנת את ביטחונה.
אריה פלמן
ראש אגף ומ”מ מקום ראש שירות הביטחון בדימוס.
מאחוריו 30 שנות שירות ביטחוני בשירות ביטחון כללי ובצה”ל.
לחם במלחמת ששת הימים בירושלים, בפעולות תגמול, התנדב לשירות ממושך במלחמת ההתשה בתעלה ולחם במלחמת יום כיפור בחזית הדרום.
פעיל ב “מפקדים למען בטחון ישראל” המאגדת את בכירי צה”ל, השב”כ, המוסד ומשטרת ישראל, למען הסדרים מדיניים-ביטחוניים.
