תוכנית ירושלים

ירושלים: פצצה מתקתקת או פתח של תקווה

בירושלים באים לידי ביטוי במלוא עוצמתם ההיבטים הביטחוניים, הדמוגרפיים, הכלכליים, הלאומיים והדתיים של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

הגידול המתמיד בשיעור האוכלוסייה הפלסטינית בעיר (כ-40% מכלל התושבים), ההזנחה והפערים הכלכליים, ההקצנה הדתית משני הצדדים והקיפאון המדיני, הופכים את ירושלים למוקד חיכוך לאומי ודתי אלים, הפוגע בחוסנה הכלכלי, מערער את יציבותה, ומאיים על ביטחון כל תושביה ועל אופייה ועתידה כבירת ישראל.

ירושלים 2016 היא מוקד נפיץ של הזנחה וייאוש, העלול להתפתח לכדי התקוממות עממית בקרב 320,000 תושביה הפלסטינים. להתקוממות שכזו יהיו השלכות ביטחוניות ומדיניות חסרות תקדים בחומרתן.

המפתח למניעת התפרצות מעין זו ולהרגעת השטח טמון ביכולת לאמץ לאלתר תוכנית פעולה המשלבת מהלכים נמרצים להגברת הביטחון האישי בכל החלקים המוניציפאליים של ירושלים, לרבות השכונות הפלסטיניות. זאת, בד בבד עם שיפור משמעותי במצבם הסוציו-אקונומי של תושבי העיר הפלסטינים, והמרת הייאוש בתקווה לעתיד טוב יותר.

סיפוח חפוז ומיותר

המהלך החפוז והשרירותי שהתרחש לפני 49 שנים (1967) של סיפוח השכונות והכפרים הפלסטיניים שסביב לירושלים אל התחום המוניציפאלי שלה – למרות שמעולם לא היו שייכים לעיר – הוא מחדל ישראלי היסטורי.

היום חיים באזורים שסופחו אל השטח המוניציפאלי של העיר כ-320,000 פלסטינים בעלי תעודת תושב ישראלית, ולהם זכויות על פי החוק הישראלי. רבים מהם תלויים בישראל (תעסוקה, בריאות ושירותי רווחה). את התלות הזאת, שיצרה ישראל במו ידיה במשך קרוב לחמישים שנה, אי אפשר לנתק במחי יד, אלא אך ורק בתהליך מתמשך (אך נמרץ) של בניית תשתיות כלכליות, חברתיות ומוניציפאליות חלופיות באזורים הפלסטינים של העיר ומחוצה לה. רק לאחר מכן, במסגרת הסכם עתידי על הסדר קבע עם הפלסטינים, אפשר יהיה גם ליישם הפרדה של ממש שתתאים לתנאים הביטחוניים והמדיניים החדשים, אם אלה אכן יתממשו.

להגביר את הביטחון האישי ולצמצם פערים

כל עוד אין היתכנות פוליטית להשגתו של הסדר קבע עם הפלסטינים, ועד להבשלת התנאים הפוליטיים-מדיניים לכך בעתיד, על ישראל לאמץ לאלתר מהלכים עצמאיים בתנאים המדיניים הנוכחיים. מהלכים אלה יגבירו את הביטחון האישי של תושבי ירושלים, ימנעו הסלמה ולא יפגעו בסיכויים להסדר קבע עתידי, אלא יסייעו בקידומו.

המהלכים המעשיים שעל ישראל לנקוט לאלתר, כמתואר להלן, יאפשרו התמודדות מיטבית עם השילוב המורכב מאד של מירקם החיים הייחודי בעיר, כולל צרכי הביטחון והצרכים הכלכליים של תושביה, ישראלים ופלסטינים כאחד. זאת, כאמור, ללא צורך לשנות את התנאים המדיניים, המשפטיים והפוליטיים הנוכחיים, ועד אשר יבשילו התנאים לאימוצו של הסדר קבע בעתיד.

ירושלים המאוחדת – הרצוי והמצוי

המרחב המוניציפאלי של ירושלים מחולק לשלושה אזורים:

  • ירושלים המערבית‘, משתרעת על שטח של 56 קמ”ר, נמצאת בתוך ה’קו הירוק’, בריבונות ישראל מאז שנת 1949, ובה מתגוררת אוכלוסייה יהודית.
  • ירושלים המזרחית‘, משתרעת על שטח של 6 קמ”ר בלבד, נכבשה מידי ירדן במלחמת ששת הימים, שמה המוכר בעולם הערבי הוא ‘אל קודס’. היא כוללת את העיר העתיקה והשכונות הצמודות לה, בהן חיים בעיקר תושבים פלסטינים.3 סופחה לשטחה המוניציפאלי של ירושלים בשנת 1967.
  • מזרח ירושלים‘, משתרעת על שטח של 70 קמ”ר, נכבשה מידי ירדן במלחמת ששת הימים. שטחה של ‘מזרח ירושלים’ כולל את ‘ירושלים המזרחית’, וכן את השכונות והכפרים הפלסטיניים, שהיו עד לכיבוש הישראלי חלק מהגדה המערבית. היא סופחה לשטחה המוניציפאלי של ירושלים בשנת 1967. בשכונות וכפרים אלה מתגוררים כ-320 אלף פלסטינים.4 ב-12 השכונות היהודיות שנבנו באזור זה מאז הסיפוח מתגוררים כ-200 אלף איש.5

בתוך התחום המוניציפאלי הרשמי של ירושלים המאוחדת מתקיימות למעשה שתי ערים, ישראלית מבוססת, ופלסטינית המופלית לרעה בכל תחומי החיים (תעסוקה, בנייה, מגורים, תשתיות, חינוך, שירותים קהילתיים ועוד). פערים אלה הם קרקע פורייה וחומר בערה לעימותים אלימים מזדמנים בין קבוצות קיצוניות בעלות שאיפות לאומיות מנוגדות.

מזרח ירושלים

מזרח ירושלים

כמו בגדה המערבית, כך גם בירושלים, הסיכוי להחזרת הביטחון האישי לתושבי העיר וישראל כולה, טמון אך ורק בשילוב של מהלכים ביטחוניים ישראליים עצמאיים ונחרצים, עם מהלכים אזרחיים-כלכליים לרווחת הפלסטינים תושבי העיר, והצהרת כוונות מדינית ברורה, שיציבו אופק מדיני ויפיחו תקווה.

ממשלת ישראל הכירה בקשר שבין הזנחה ועוני לבין אלימות

ביוני 2014 אישרה ממשלת ישראל, לראשונה, תוכנית חומש ל’מזרח ירושלים’, שתקציבה כ-300 מיליון ש”ח.

התוכנית אמורה להתמודד עם המצב הביטחוני בירושלים ולקדם פיתוח בשכונות הפלסטיניות, מתוך תפיסה לפיה יש “קשר הדוק בין היקף ורמת האלימות של תושבים מ’מזרח ירושלים’ לבין רמת החיים בשכונות במזרח העיר”.6

בינתיים גוברת האלימות ברחובות העיר.

על-פי נתוני השב”כ, במהלך 2015, שבסופה פרץ גל טרור “הסכינים”, בוצעו בירושלים 583 פיגועים (השלכת בקבוקי תבערה, מטענים מאולתרים, דקירה, דריסה וירי), לעומת 346 פיגועים בשנת 2014 ו-126 בלבד בשנת 2013. 7 גל הטרור שהחל באוקטובר 2015 בירושלים על רקע המתיחות בהר הבית התפשט לתחומי ישראל כולה.

תוכנית ירושלים

תוכנית ירושלים מבוססת על השלטת סדר וביטחון בחלקי העיר הפלסטיניים, בהם אין כיום כל נוכחות ביטחונית, שיפור באיכות החיים וסימון אופק מדיני. במילים אחרות: המרת הייאוש בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בתקווה.

מהלכים מעשיים אלה אינם כרוכים בשינוי הריבונות הישראלית, בשינוי חוק ירושלים, וגם לא בשינוי במעמד תושבי העיר הפלסטינים. הם גם אינם תלויים בשאלת קיומו או היעדרו של ‘פרטנר’ פלסטיני בעת הזאת.

תוכנית ירושלים היא מהלך ישראלי עצמאי, שיכול לשמש גם שלב ביניים לקראת הסדר קבע עתידי עם הפלסטינים.

מטרות תוכנית ירושלים

  • השבת הביטחון האישי לתושבי ירושלים הישראלים והפלסטינים.
  • צינון הבערה והרגעת האווירה בשכונות הפלסטיניות שבתחום המוניציפאלי של העיר.
  • שיפור רמת החיים של תושבי העיר הפלסטינים.
  • הכשרת התנאים לשינוי אפשרי במעמד השכונות הפלסטיניות ותושביהן, במסגרת הסכם על הסדר קבע בעתיד.

מהלכים ביטחוניים

  1. תושלם ‘גדר הביטחון’ (‘חומת ההפרדה’) בתוואי עוטף ירושלים ויוגברו באופן משמעותי הפיקוח והאכיפה לאורכה, לשם מניעת חדירתם של שוהים בלתי חוקיים (שב”חים) מהגדה המערבית אל העיר, לרבות האזורים הפלסטינים והישראלים שבה.
  2. תמומש תוכנית אכיפה נחרצת להשלטת הסדר והביטחון בשכונות ובכפרים הפלסטיניים שב’מזרח ירושלים’. תתקיים נוכחות אינטנסיבית קבועה של כוחות הביטחון, יוחרמו אמצעי לחימה בלתי חוקיים ויחוסלו קיני טרור ופשיעה.
  3. כדי לעמוד במשימות הללו, יתוגברו כוחות משטרה ומשמר הגבול בהיקפים הנדרשים, תוך גיוס והכשרת יחידות ייעודיות חדשות ומצוידות היטב והפניית התקציבים הנדרשים לשם כך.
  4. הסטטוס קוו בהר הבית יישמר בקפידה. לשם כך נדרש ניהול רגיש ומושכל של סוגיית הר הבית, במישור הביטחוני והמדיני, כדי להורידו מסדר היום ולהימנע מהפיכתו למוקד מלחמה בין-דתית.

מהלכים אזרחיים-כלכליים

  1. תיושם הפרדה מנהלית ב’מזרח ירושלים’, בין השכונות והכפרים הפלסטינים (‘ירושלים הפלסטינית’) לבין השכונות הישראליות של העיר. מהלך זה אינו כרוך בשינוי ריבונות, בשינוי חוק ירושלים או בשינוי מעמד תושביה הפלסטינים.
  2. תוקם ‘מנהלת גג’ לשכונות ‘ירושלים הפלסטינית’ שתנוהל כמסגרת מוניציפאלית נפרדת בעיריית ירושלים. ל’מנהלת הגג’ יהיו סמכויות בתחום התכנון והבנייה, גביית מסים, שיפור ופיתוח תשתיות, חינוך, שירותי עירייה, עידוד חיי כלכלה ומסחר, סיוע לעסקים קטנים, שירותי קהילה ועוד. היא תנהל את תקציבה בנפרד מעיריית ירושלים (הרחבה בסוף עמוד זה).
  3. תגובש תוכנית אב לפיתוח ‘ירושלים הפלסטינית’, תוך מתן דגש על שדרוג משמעותי בתחום התכנון והבניה, התשתיות, השירותים והפיתוח הכלכלי.
  4. תופעל לאלתר תוכנית פיתוח מואץ שבשלביה הראשונים תיתן העדפה למיזמים שיתבססו על שילוב של:

    א. מענה לצרכים של כמה שיותר תושבים פלסטינים.

    ב. סיכויי מימוש גבוהים, גם בפרקי זמן קצרים יחסית. לגישה משלבת זו תהיה השפעה חיובית, הן בפועל והן על האווירה הציבורית בעיר.

  5. ממשלת ישראל תקים קרן שתפעל לשדרוג השירותים העירוניים ב’ירושלים הפלסטינית’ ולהשוואת רמתם עם זו של ירושלים המערבית. מעורבות פלסטינית, ערבית ובינלאומית בגיוס כספים לקרן תסייע בפעילותה, אך לא תהיה תנאי להצלחתה. פעילות הקרן תהיה תחת בקרה משותפת של ‘מנהלת הגג’, עיריית ירושלים והתורמים (ההערכה היא כי יידרש תקציב של כ-5-3 מיליארד ש”ח על פני תקופה של 5 שנים).
  6. יפותחו מיזמי בנייה למגורים ועסקים מחוץ לירושלים, בשטחי אזור C שאינם מהווים איום ביטחוני על יישובים ישראלים, לעידוד פלסטינים ירושלמים לעבור אל מחוץ לעיר. זאת, מבלי לאבד את זכותם לתושבות קבע בעיר ולהטבות סוציאליות הנלוות, לרבות ביטוח לאומי. מהלך כזה יקל על מצוקת הצפיפות, הדיור והפרנסה בעיר.
  7. יונגשו שירותי מנהלה עירוניים ורווחה גם לפלסטינים הגרים בתחום המוניציפאלי של ירושלים אך נמצאים מחוץ ל’חומת ההפרדה’, וגם לבעלי מעמד תושב המתגוררים מחוץ לירושלים.

מעמד הפלסטינים תושבי העיר

  1. מעמד התושבות של הפלסטינים בירושלים לא ישונה עד להשגתו של הסכם להסדר קבע בעתיד.
  2. יוקפא רישום תושבות קבע למבקשים חדשים. זו תינתן מכאן ואילך אך ורק לילידי ירושלים. מקרים חריגים יטופלו על ידי ועדה ישראלית ייעודית.
  3. תוקפא לאלתר הענקת אזרחות ישראלית לפלסטינים תושבי קבע בירושלים.
  4. תובטח בתקנות שמירת מעמד התושב של פלסטינים תושבי ירושלים המתגוררים בשטחי הגדה המערבית שמחוץ לגבול המוניציפאלי של העיר. בכך תצומצם תופעת הנהירה חזרה לירושלים של מי שחוששים לאבד את מעמד התושב שלהם. נהירה זו הגבירה עד כה את הצפיפות, מצוקת הדיור, יוקר המחייה והעומס על תשתיות החינוך והבריאות הרעועות ממילא.

הסרת העמימות סביב כוונות ישראל באשר לעתיד ‘מזרח ירושלים’

את המהלכים הביטחוניים והאזרחיים שפורטו לעיל תלווה ישראל בהצהרה מדינית ברורה שתסיר את העמימות בעניין מחויבותה לעתיד שכונות וכפרים פלסטינים ב’מזרח ירושלים’, ותכלול את העקרונות הבאים:

  1. לישראל אין תביעות ריבוניות בשכונות ובכפרים הפלסטינים ש’במזרח ירושלים’. ישראל תחזיק את השטחים האלה כפיקדון עד שיבשילו התנאים לחתימתו ויישומו של הסדר קבע בעתיד.
  2. עד להבשלת התנאים להסכם על הסדר קבע עתידי, כמתואר לעיל, ישראל מחויבת לשמירה קפדנית של הסטטוס קוו בהר הבית. לשם כך נדרש ניהול רגיש ומושכל של סוגיית הר הבית במישור הביטחוני והמדיני, ונדרשים מאמצים כנים של שני הצדדים, שיסייעו בהרגעת הרוחות ובמניעת התפתחותה של מלחמת דת סביב הנושא הרגיש.

פתח של תקווה

המדיניות הישראלית המוצעת לעיל בנושא ירושלים, בליווי יישום מחושב שלה, מבוססים על שילוב של מהלכים ביטחוניים נחרצים עם איזונים והתחשבות בצרכי כל האוכלוסיות והדתות ועם תפיסה חדשה ומפוכחת של החלוקה המוניציפאלית והלאומית בעיר. למדיניות כזו תהיה השפעה ממתנת חשובה, שעשויה לנטרל התנגדויות ולהפיח תקווה בקרב כל האוכלוסיות החיות בעיר, כמו גם ביחסים שבין ישראל לפלסטינים, למדינות ערב, לעולם המוסלמי ולקהילה הבינלאומית בכלל.

נספח: תחום השיפוט של ‘מנהלת הגג’ העירונית לשכונות הפלסטיניות ב’מזרח ירושלים’

ב’מזרח ירושלים’ תיושם הפרדה מנהלית, בין השכונות והכפרים הפלסטינים (‘ירושלים הפלסטינית’) לבין השכונות היהודיות של העיר. זאת על ידי הקמת ‘מנהלת גג’ לשכונות הפלסטיניות, שתנוהל כמסגרת מוניציפאלית נפרדת בעיריית ירושלים.

המהלכים המעשיים ב’מזרח ירושלים’ אינם כרוכים בשינוי הריבונות הישראלית, בשינוי חוק ירושלים, וגם לא בשינוי במעמד תושבי העיר הפלסטינים. הם גם אינם תלויים בשאלת קיומו או היעדרו של ‘פרטנר’ פלסטיני בעת הזאת.

תחום השיפוט של ‘מנהלת הגג’ העירונית יכלול את השכונות והכפרים הפלסטיניים שבמזרח העיר, מכפר עקב בצפון, ועד צור באהר בדרום.

בגבול תחום השיפוט המוצע של ‘מנהלת הגג’ (הקו הסגול במפה, המכונה כאן ‘קו הפרדה מוצע’), לא יהיו גדר הפרדה פיסית או כל מחסום.

המשך לפרק ה’: תוכנית עזה

הערות:

3. כ-42,000 תושבים בעיר העתיקה מהם 28,000 ברובע המוסלמי ו- 6,000 יהודים ברובע היהודי. כ-23,300 תושבים בראס אל עמוד, כ-18,000 בסילואן, כ-15,000 בוואדי ג’וז, כ-15,000 בשייח’ ג’ראח, כ-24,300 בא-טור ובמורדות הר הזיתים. בתוך אוכלוסייה פלסטינית צפופה זו התנחלו עשרות משפחות יהודיות, המפוזרות בהתנחלות מעלה הזיתים שבראס אל עמוד, בסילואן, ברובע המוסלמי של עיר העתיקה ועוד.

4. המרכזיים שבהם: בית חנינא (כ- 34,500 תושבים), צור באהר (כ-15,000 תושבים), אום טובא (כ-4,000 תושבים), כפר עקב (כ-15,000 תושבים), שועפאט (כ-36,000 תושבים), מחנה הפליטים שועפאט (הערכות שונות נעות סביב כ-15,000 תושבים), עיסאוויה (כ-13,570 תושבים)ג’בל מוכאבר (כ- 32,000 תושבים) ובית צפאפא (כ-9,300 תושבים(. זאת, כאמור, בנוסף לשכונות העיר העתיקה ולשכונות בקרבתה, המשתייכות לעיר המזרחית המקורית (ואדי ג’וז, שייח’ ג’ראח, ראס אל עמוד, סילואן).

5. נווה יעקב (כ-20,700 תושבים), רמות אלון (43,300 תושבים נכון לשנת 2013), פסגת זאב (41,800 תושבים), גילה (כ- 32,000 תושבים) תלפיות מזרח (15,200 תושבים), הר חומה (18,100 תושבים) ורמת שלמה (15,100 תושבים), גבעת המבתר, הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה (יחד כ-7,000 איש), מעלות דפנה (כ-4,300 תושבים), רמת אשכול (כ-8,700 תושבים).

6. ציטוט מתוך לשון התוכנית. לצפייה בנוסח התוכנית, ראו אתר משרד הבינוי והשיכון כאן

7. שירות הביטחון הכללי, סיכום לשנת 2014 (גרסה בלתי מסווגת)